ולפעמים הסתיו מכה את הרחובות
פנסים דולקים שבילים של חסד
פרדות כואבות תמיד, כי אין להם גבולות
שבילים רטובים מזמינים אותך ללכת
ויש כאלה שרצים אל המחר
אף פעם לא עוצרים
אף פעם לא חושבים
ויש כאלה, מכחישים את הפרדה
שאף פעם לא יכאב
שאף פעם לא יכאב
אבל אחד שלא נושם את הפרדה
הוא אף פעם לא יוכל
גם להעריך כל התחלה.
ולפעמים הסתיו מכה את הרחובות
פנסים דולקים שבילים של חסד
שמים זולגים דמעות על כל ההבטחות
עוד חלום קורס ועף עם השלכת.
ויש כאלה שנושמים את הכאב
שלא יישכח
שלא יישכח
את לב ליבם פותחים אל המרחב
לוקחים עוד נשמה
ונשיקה אחרונה
ממשיכים ללכת
ממשיכים ללכת |
