יעל קשת / פיקחות של שיגיון |
זכרון אפיזודי חולף
אהוב ליבי
התהלכתי שוב באותה רצועת חוף
ארץ זרה שהייתה לי פעם בית
ועננה אפור
כתבתי לך שירים, יקירי
סללתי עוד בית אל התודעה שלי
שמרתי אותך שם בפנים
בתוך תוכי
בגוף
בשר
ונפש
וימים יגידו, ומחוץ יקירי
זה רק אני, והלב שלי
שפועם בתוכי
הלב שלי שעשה אותי אשה אחרת
פחות מאמינה
פחות חופרת
צועדת בגו זקוף ועיניים פעורות
אהבות קסומות אותם זוכרת
דורכות מילים נצורות
אל האני של מחר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|