כשאמות,
יכתבו עלי שהיתי
מן אחת כזו שאוהבת את החיים
ידברו על כמה שהייתי נחמדה
ותמיד חייכנית
יגידו עליי שהייתי חכמה ומצחיקה
אחת כזו שתמיד היה לה מה להגיד
אחת כזו שאוהבת לאכול שוקולד
ולראות סרטים
בעיקר היא אהבה סרטים מצוירים
כאלה שמראים רק תמונות,
בלי מילים

כשאמות,
ידחסו אותי לתוך ארון עשוי עץ
מלא- לא מעובד
יורידו אותי לתוך אדמה חמה
שמחכה לקלוט אותי,
כמה זמן שהיא חיכתה...
יכסו אותי באדמה קרה מלאת
אבנים קטנות
ישירו לי שיר אולי של שלום חנוך
או ארקדי דוכין כי הוא יותר דכאוני
יאמרו עליי כמה מילים ויקראו קדיש
בטח לא הבן שלי שמזמן כבר לא
אכפת לו

כשאמות,
יכתבו עליי שפחדתי להיות לבד
ושתמיד נהגתי לחפש מקלט חם
להעביר בו את ימי החורף הבודדים והקרים
גם יגידו שהיה לי אהוב
שאהב אותי כל כך
אולי יספרו על כמה שהייתי תינוקת יפה
וכמה שאהבתי לשחק בבובות,
למרות ששיחקתי במכוניות

כשאמות,
לא יכתבו שהייתי בן אדם עם ערכים
ואידיאולוגיה, ולא יכתבו שהייתי
אדם עם אמת פנימית ועקרונות
גם לא יכתבו שבכיתי המון
ולעיתים תכופות שקעתי בעצבות
ולא יכתבו שהיה לי אהוב
שרק חיפש את דלת היציאה
ולא יהמרו אם אלך לגיהנום או לגן עדן,
פשוט כי זה די ברור

כשאמות,
כולם ישכחו אותי,
כי לא הייתי אמא טובה,
או סתם כי הייתי ממורמרת.


                   

פורסם בחוברת מולד ירח, מאי 2007