ראיתיך יורדת דרומה, למדבר.
הפכת מפרח לצמח-בר,
עקרת שורש ונטעת שנית
כריה בחול ואבן.
נכלמת נחבאת אל הסלעים
והחרשת דומם, נסתרת.
גם לא זיו השחר,
לא נטף הטל ירימו ראשך.
לו קראתי בשמך לחזור,
היה שמך אך נימה דואבת ברוח קדם.
מצער זכרונך, ריח שערך שנותר
כעת אופף לחול המדבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.