[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אירה שלמנזון
/
מי אני באמת

אמרו לי לצעוק, להגיד מה שבלב
רצו שאשתוק, לא רצו לדעת שכואב
אמרו לי שזמן מרפא את הפצעים
רצו שאחזור להיות עצמי
אף פעם לא ידעו מי אני באמת
תמיד רצו שאהיה, דמות בלתי נראית
צעקו כשהייתי נחמדה,
העירו אם הייתי רעה
לא נתנו לי להיות מה שבאמת הייתי רוצה
אמרו שהשתניתי כי כבר לא נותר להם מה לומר
התרחקו כי כבר נמאס
מצאו סיבה אחרת בשביל עצמם
הם אף פעם לא ידעו מי אני באמת
רק דיברו כי זה פשוט יותר מלהתמודד.
העמידו פנים כשהיו בסביבתי
מאחורי גבי עשו שיחות לאן ממשיכים עם החיים
כל יום אמרו שהתרחקתי, שנמאס להם לחכות
אבל עמוק בפנים תמיד ידעתי
מעולם לא זזתי מהמקום.
מעולם לא השתניתי, רק שחררתי את השדים.
אף פעם לא התרחקתי, כנראה זה מה שהם רצו להאמין.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החיים הם כמו
שעון -
אנלוגים.




בוליביה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/6/07 23:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אירה שלמנזון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה