אסנת אינציגר-אלון / מאוויים |
ניבט בחלוני,
מתעתע בי פזמון ישן
על אהבה לוהבת כיין.
ןאני מביטה בחלון מאוויי
ורואה פעמים רבות
של כמיהה והחמצה
נפרשות כמניפה,
ויודעת שלכל דבר
ישנו זמן פנימי משלו
להבשיל ולגדול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|