כמו הבדידות החוזרת באותה נשימה
כמו הרעד באצבעותיי
ניגשות לידית הפתח,
כמו היה זה כלא נצחים
כמו הייתה זו שאיפה אחת אחרונה
ומדוע אינך לצידי - והנך,
ומדוע אינך אוהב - ואהבת,
ומדוע איני מאושרת - אושרי גלום!
האם עליי להיות השורטת באבן?
בכוחי האחרון לשרטה ולחרכה,
עד ידבק דמי על ידיך לנצח?
היה זה עוד מרגעי השלווה
היה זה עוד רגע אחרון.
ושוב שתיקה מטורפת של עוד רגע אחד
אייך? הנה ראו! אתה כאן,
בעלים לנשמתי לעד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.