חומת בית השמש הייתה לי אהבה ראשונה.
שם הסתתרתי ועודני
כשקשה היה מדי לצאת.
לבד נחבאתי שם, לבדי.
אין דבר, לבד חתול פרא שחור
שהיה עובר שם מדי פעם בפעם.

מילה אחת או שתיים היו חולפות בראשי
כאילו נודדות למקום אחר
ועברו דרכי לתומן.
ואלוהיי שם לוחש לי: "ביתי, הבת..."
קולו כאילו מהדהד
ומעביר בי צמרמורת.
רציתי אז לומר משהו
ולא היה בכוחי להוציא תו.

צליל חשק של אהבים,
נוצץ ומתעגל, הגיח לליבי.
בתוך לבי עד היום שוכן
ואין דבר לבד חתול פרא מנוקד
שהיה עובר שם, ועודנו,
מדי פעם בפעם.

חומת בית השמש הטובה,
נתנה אז צל מפני האור
הנורא והמופלא גם יחד.
רציתי להיחבא מפני השמש האדומה,
מפני הצהובה והלבנה לא החוורתי.
וחתול לבנבן שעובר פה
מדי פעם בפעם.