אורטל לויתן / הגופה |
בתחתית האדמה,
ליבו הוריק מכל,
מחשבתו נודדת
הרחק ממנו,
ושלוותו -
שלוות מתים.
והנר הכבה לרגליו
מתמלא
אבני שיש קרות,
אדמה יבשה תחתיו
ידיו שומטו קדימה,
ומבטו כעת מעלה,
אל האדמה-
נוטפת המים.
מבטו תקוע,
גשם על פניו,
שלוותו-
שלוות מתים.
נר השיש
כבר כבה;
נרו שלו דלוק
באש החיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|