הלכת והשארת אחרייך,
טעם מר של מציאות
"ספוגה ברחמים העצמיים שלך", תיארת
ולעולם לא הבטת שוב.

הלכת והשארת אחרייך
זכרונות יפים ולחי רטובה...
"לא מנסה שיהיה לך טוב", הסברת
ולא הוספת אף מילה

ההבטחות שלי הפכו לסתם עוד
רצף של מילים, אבל
אולי יום אחד תוכל לסלוח.
שקר פה, שקר שם...
זה לא היה במכוון, אני
בסך הכל ניסיתי לא לפגוע.

הלכת והשארת אחרייך
נפש מדממת, צלקות בצד.
"עושה מעצמך מסכנה" כך אמרת...
עזבת לי את היד.

תמיד אמרת שתיקח אותי איתך,
תמיד אמרת שתחזור בחזרה...
אז איפה אתה, איפה אתה?


[תודה ענקית ליעקב רביץ.]