5.1.07

אני חושבת על כך לא מעט
מרגישה איך ליבי נצבט
תוהה האם בזבזתי פה זמן,
האמת? באמת היה לי מושלם.
אני לא רוצה שתיפול
אתה שומע?

ידעתי שתגיב בילדותיות.
אני יודעת שכל זה בך פוגע.
בקלות אוכל לפגוש בך
יום אחד
אולי אפילו אהיה עם בחור
פחות או יותר נחמד
ואחבק אותך - חזק
כמו שאנחנו אוהבים
ושוב ארגיש שלך
כמו שרציתי
לעולמים.

אבל זה לא כך
כעת אני מרגישה
שכל הזמן הזה הפך להרגל
וזה לא מה שרציתי,
לשליליות שבך להסתגל
כי יש דברים שאני לא מקבלת,
אך מולך עמדתי בתמונה
ללא מסגרת
נותנת לכל אותם דברים
למשוך אותי לחור שחור
מלא ריק
כאשר הנוצה הלבנה הזאת
הצילה אותי, הצילה אותנו.

אולי הפגישה המחודשת
כל פעם מחדש
אולי ההרגל הישן
בכל זאת, זאת תקופה
זמן.

אולי העובדה שאמרת
שעליי בחיים לא תוותר
ואהבת כל פיסה
וכל חולשה
וקיבלת ואהבת
ככה - בלי הסתרות
כי כך חשבתי שצריך להיות
ועד היום אני יודעת שלא אמצא
מהר
את מה שאמרתי שעליו לעולם לא
אוותר
את הכנות,
את המגע,
את הביטחון,
את השלווה,
אתה, מבחינתך, תעניק לי זאת
גם היום, בלי פשרות
אבל אני הפסקתי לטבוע בתוך
ים של רגשות,
אני התחלתי לראות
התחלתי מעבר לחוות.

ורק אז שהבנתי
שעדיף עכשיו מאשר לעולם,
כיביתי את האור -
כי עכשיו זה מושלם.