|
נשמתי היא מחברת,
והיא נכתבת בקצבו של הלב.
היא מעבירה את דפיה ללא מעצורים,
גם כששמח, גם כשכואב.
היא מונחת על שולחן לא מוכר
ועליו שני עטי פרקר מוזהבים
האחד כותב את האותיות
והשני, כמו מבט אוהבים
מכתיב ללא מילים עוד פרק:
איך זה לחיות לא בספר או סרט
איך זה להיות עם חיים אמיתיים
בלי כתוביות או כריכה מצוירת
היא נכתבת ונכתבת עם תום החיים. |
|
זה לא שאני נגדם
פשוט אין לי שום
עניין, שום נושא
שיחה, שום תחום
עניין, ובעיקר
שום דבר בעדם
וזה שהם הולכים
בבגדים צבעוניים
שמים ג'ל
ודופקים אחד את
השני בתחת, זה
לא קשור ולא
מעניין אותי
ברור...
רגע, הרצל מגיע,
נדבר מחר.
בני סלע, אסיר
באשפוז,
בקטע מתוך הצ'אט
האחרון שלו בכלא |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.