שיר התנגן ברדיו, הוא לא היה בטוח מי הזמר, חשב שהקול מזכיר
קצת את דילן אבל זה לא מה שהיה בראשו כבר רגע אחרי.
הוא נזכר בה, כמו לאחר כל דבר שעשה. הוא שמע אותה בשירים, הוא
קרא אותה בספרים, לעזאזל, הוא אפילו הריח אותה בפרחים;
כל העולם היווה עבורו אותה והיא היוותה עבורו את כל העולם.
כבר שבוע שהוא בקושי אוכל, בקושי ישן, כל מחשבותיו מסתובבות
סביבה. בלילות, בשעה מאוחרת כשלא היה מצליח להרדם, היה יוצא
לסיבוב ברחובות של ירושלים ובכל אשה שפסעה לנגדו היה רואה את
פניה. לבו כאילו נכמר אל כל האנשים ברחוב, ולא מתוך רחמים אלא
מתוך אהבה; האהבה שלו אליה הייתה כל כך חזקה שאט אט היא גדלה
כך שאפפה את כל העולם. הוא היה במצב של הרמוניה, חיוך מרוח על
פניו ללא הפסק ואישוניו נטו לשמאל כאדם מהורהר וחולמני.
כל המצב הזה היה פשוט נפלא, באמת, ממש ממש מקסים.
רק חסר משהו קטן, קטנטן, פרט שולי וזעיר, ולפרט הזה קוראים
"ביחד".

לא היה שום ביחד, לא במציאות לפחות. הכל היה במחשבותיו בלבד.
ימים רבים היה מדבר איתה בהפסקות כשהיו בתיכון אך הבעתו הייתה
סתמית ופניו נעולות כמערה שנסתמה תחת מפולת.
כל מה שחש כלפיה, ובכל זאת - כשהייתה מחייכת לעברו לא זכתה היא
ממנו לכלום פרט לשתיקה שאין יודעים כיצד להמשיך ממנה.

אפילו כשהיה ניכר כי עיניה טובות אליו, לא הראה סימן זעיר של
רצון לאהוב אותה, להיות איתה, רצון לנשקה, ללטף את שיערה,
ללחוש על אוזנה. לילות שלמים היה מדמיין אותם יחד, רגע אחר
רגע, מילה אחר מילה - שתיקה טהורה, שקט ושלמות משותפת. ואז,
כשעלה שוב בוקר והיה פוגש בה - כל זה היה נעלם כעלה נישא
ברוח.
לו רק משהו היה יכול לרמוז לו, כח עליון, איזו רוח חרישית
שתנשוף על גבו ותניע אותו אליה; שתלחש על אוזנו כי ההזדמנות
קיימת, שהניצוצות מתרחשים וכל מה שהוא צריך לעשות זה להפכם לאש
ולהצית אהבה ענקית דרכם. אבל לא היה שום משהו, לא עלים ולא רוח
שיתנו לו סימנים. הדבר צריך היה להגיע ממנו, מבפנים ומבפנים
בלבד. תעוזה רגעית שהייתה מתנופפת על לבו (כמו פרפר הבא לפרח)
ומרעידה זוג עולמות לרגע אחד.

אך תעוזה זו לא הגיעה, והימים עברו להם, והפכו לחודשים שהפכו
לשנים. יום אחר יום, שתיקה ועוד שתיקה, ושוב - לא היה מי שיאמר
לו שהזדמנויות (כטבען של הזדמנויות ) לא מתקיימות לנצח.
וגם הן כמו ניצוצות של אש שאם לא יהיה מי שיהפכם ללהבות הישג,
להבות מלאי חיים ועוצמה, הן ימשיכו להשאר ניצוצות.
האש לא הוצתה ורעד לא בא על עולמם.

האהבה מתה במקום בו לא התחילה לחיות.

הזדמנויות לא מתקיימות לנצח, טיפש, אם רק היה יודע,
לא מתקיימות לנצח, אם רק היה יודע...

אם רק היה יודע...