עיגול זוהר מרקד מעלי
מחושמל. הוא נע ללא הרף אבל מושלם
הוא זז, עובר דרכי
אני מרגיש את החום
הוא ממלא אותי. עוטף אותי
אני העיגול
אני מסתובב
המהירות גוברת, הרוח מעיפה את שערי
משילה את בגדי
אני בקושי פותח את העיניים
כל המראות הופכים לפסים
כל הקולות הופכים להמהומים
אני טס
אני עובר דרך הכל והכל עובר דרכי
אני לבד
אני מושלם בדיוק כמו העיגול
והנה זה בא
אני מרגיש את השינוי מתקרב
הפסים הופכים לצורות
ההמהומים נהפכים מובנים.
אני כבר לא מסתובב
אני בוהה שוב
בעיגול הזה שמעל ראשי
בוהה ומחייך
הלוואי וכל הזמן יכלתי להיות מושלם כמוהו. |
