היה היה אב ולו שני בנים ובת.
האב היה איש זקן שחי את חייו בנחת וילדיו ונכדיו היו בראש
מעייניו.
לאב היה בבית עץ לימונים, העץ הגיע רק לשני פירות בסה"כ עד כה,
למרות שהוא היה אצלם מזה שנים רבות.
ילדיו חיו כל אחד במקום אחר ברחבי הארץ רחוקים זה מזה ושקועים
בילדיהם ופרנסתם.
כשהגיע יום מותו התכנסו בני המשפחה סביב האב כפי שביקש,האב
סיפר להם את סיפורו של עץ הלימון:
"העץ הזה זהו עץ שהבאתי איתי מארץ מולדתי, זה אינו עץ לימונים
רגיל, כאשר לימוניו יגיעו ל-3 יהיו פירותיו מתוקים מכל פרי אחר
ויעזרו לכם להגיע למטרותיכם בחיים"
האחים הסתכלו על האב וחשבו שזהו, האב כבר איבד את שפיותו, ואז
הוסיף האב:
"רציתי להגיע ליום שבו אראה את 3 הלימונים פורחים יחד, מסתבר
שאראה אותו מלמעלה." הוא חייך אל בתו, היא ליטפה את ראשו ואמרה
לו :
"אני אשמור על העץ, כשיהיו כל שלושת פירותיו אכילים, נקיים את
המצווה" האב טפח על כתף בתו וביקש שיעזבו כולם את החדר.
כיצאו ילדיו הם נתקלו בשכן החטטני שלהם ממש לייד הפתח, הם נתנו
לו מבטי בוז והמשיכו משם.
כשקרא להם הרופא להודיע על פיטרתו של אביהם נעלם עץ הלימון.
"ד"ר, היה פה עץ לימון, אתה הזזת אותו במקרה?" שאלה הבת
בנועם.
"לא, השכן מלמעלה לקח אותו, הוא אמר שהוא הביא אותו למזל
לאביכם, ועכשיו הוא צריך מזל."
פני השלושה החיווירו לגמרי, האח הגדול הלך לכיוון הדלת, הוא
אמר שהוא יילך לשכן, לבדוק את העניין.
כשהגיע האח הבכור לבית השכן, היה כולו אדום מזעם, דפק בחוזקה
על הדלת אך להפתעתו היא הייתה פתוחה, והדירה הייתה ריקה לגמרי,
הוא הסתובב בכל הבית, כלום.
כשבא לחזור לבית אביו, הוא ראה עלה מעץ הלימון, נזכר בדברי
אביו בילדותו חייך ואמר לעצמו :
"אסור לקטוף עלים מעץ הלימון, העץ לא יביא פרי עשור שנים מיום
קטיפת העלה" וכך היה שהוא עצמו קטף עלה שהיה קטן.
הוא חזר וסיפר לאחיו ואחותו את מה שאירע ואת מה שהוא ראה, הוא
החליט שלא ישקוט עד שהעץ יחזור למקומו הטבעי.
מאז עברו 9 שנים, ילדי האחים בגרו והפכו לנערים חסונים ולנערות
חסודות.
יום שישי אחד, כמה ימים לפני יום השנה למותו של אביו ראה האב
את הזוכים במבצע שאירגן העיתון, הזוכים היו השכן הנוכל והחטטן
ואישתו.
האב ראה את כתובתם בעיתון ומייד התקשר לאחיו הוא דיבר איתם עד
כניסת השבת, שפן יחלל אותה וייגרם להם עוד מזל רע.
מוצאי שבת של אותו שבוע, החליט שביום המחרת הוא ייקח את בתו,
אשתו ואחיו להחזיר את העץ.
"יש למהר, במלאת 10 שנים ליום מותו של אבי, שזה יוצא בעוד שנה,
יוציא העץ פירות, והנוכלים יאכלו את מה שאינו שלהם"
מוקדם ביום המחרת, יצאו כולם לדרך, האב התקשר לבית השכן באמצע
הדרך, הוא ביקש מבתו לדבר איתם ולוודא שזאת הכתובת, לאחר
שווידאו את העניין כבר היו נרגשים מאוד, הם רצו למצוא את העץ,
ולטעום מפירותיו המתוקים.
כשהגיעו למקום, יצאו שני האחים והורו לבנות להשאר אחת לשמור
על המכונית ואחת לבוא איתם, שלה הם יפתחו את הדלת.
"כנסי מהר פנימה וחפשי את העץ, צאי החוצה ודווחי לנו" הבת
הנהנה ודפקה בדלת.
אשת השכן הכניסה אותה פנימה והסתכלה עליה במבטים חשדניים.
בתו של הבן הבכור סרקה את החדר בעיניה, היכן העץ? היא המשיכה
להסתכל סביבה וראתה דלת יציאה לחצר.
היא הציעה שהן ידברו בחצר במקום בבית, השתיים יצאו והיא ראתה
את העץ ממש לייד הדלת בחצר.
לאחר שיחה קצרה חסרת כל טעם יצאה הבת וחזרה אל הבן הבכור, היא
סיפרה את שראתה לאביה, ששמח על כך שהוא בחצר, כך יהיה יותר קל
להוציא אותו.
להפתעתם הגיח השכן מעבר לפינת הרחוב וראה אותם, השכן זיהה אותם
ורץ מהר לעבר ביתו, הוא סגר את שער ביתו והזעיק משטרה, בשלב זה
הם היו צריכים לחזור הבייתה, מובסים בקרב, אך המלחמה לא נגמרה
עדיין.
כמה ימים לאחר מכן, כשחזרו לביתו של הנוכל, נעלם הכל שוב, האב
חיפש אחר עלה של עץ הלימון, אך ללא טעם, העץ איננו ואף יביא
להם פרי בעוד שנה, פרי עמלו של אביו נזרק לטמיון.
השנים עברו, ולאחר יום העשור למותו של אביו שקע הבן הבכור בעצב
כבד.
לבה של בתו נכמל עליו, והיא הפעילה את כל מאמציה כדי למצוא את
העץ שהיה כ"כ חשוב לאביה, דודיה, וכמובן, סבה.
במשך שנתיים המאמצים העלו חרס בידיה אך בדיוק כשעמדה להתייאש
היא ראתה את אשת הנוכל ברחוב באחת הערים לא רחוק מביתה.
הבת, שהשתנה מאוד במשך השנים החליטה ללכת לדבר עם אשת הנוכל,
היא הוציאה מתיקה מחברת ועט, היא התקרבה אל האישה והעמידה פנים
שהיא עושה סקר.
בסקר לכאורה, השיגה הבת את פרטיו של הנוכל ואמרה שהיא תשוב
לבקרם כדי להביא שי צנוע.
כאשר הגיעה לביתו של הנוכל, היא ישבה איתו ועם אישתו ושוחחה
איתם, היא שאלה אותם לפשר עץ הלימון.
האישה טענה שזהו עץ מקולל, כבר 12 שנה שהוא אצלם, ורק שלושה
פירות עלובים הוא הוציא, לא ראוי למאכל בכלל.
הבת שאלה אם כבר טעמו את טעם הלימון, האישה אמרה שבעלה ניסה
והיה חולה יותר משבוע, מאז צומחים רק 2 פירות נוספים כל שנה.
כשהלכה הבת, היא תהתה בינה לבין עצמה מה השתבש ובמהרה הבינה,
רק שהעץ מגיעה ל3 פירות הוא טוב למאכל.
כשחזרה הבייתה סיפרה לאביה את שראתה ושמעה, עיניו אורו, הוא
קרא לאחיו ואשתו ומיד יצאו כולם להחזיר את העץ למיקומו הטבעי.
כשהגיעו לבית הנוכל, הבית היה שרוי באפלה כבדה, תחילה חשב ששוב
פיספס, אך אז הגיחה אשת הנוכל מאחד החדרים.
פניה נפולות, חיוורת כסיד עם שפתיים סגולות ושיער שנושר ובקרוב
לא יישאר.
"את!" צעקה אל בתו של הבן הבכור, מראה היה כה מבחיל עד כדי כך
שהארבעה היו צריכים לשלוט במעיהם.
"הבאת עלינו קללה" אמרה בשקט, עיניה התרככו, "בבקשה, קחי את
העץ, רק צרות הוא עשה לנו" היא פנתה אליה בתחינה.
הבן הבכור הינהן ונטל את העץ לידיו, 3 פרותיו נראו נבולים,
רקובים ולא טובים למאכל.
כשהגיע לבית אחותו, הוא העמיד את העץ הצד סלונה והוא ואחיו
ואחותו בחנו את העץ, לפתע זהרו פירותיו, והחלו לרפא עצמם.
הם נראו טריים, טובים למאכל אדם, הסתכלו האחים איש אל רעהו
ונטלו יחדיו את פירותיו של העץ.
הם חצו את הלימונים ואכלו מהם, הם היו מתוקים, מלאי סוכר טבעי,
החים חייכו ושמחו על הגעתו של היום הזה.
מאז כל אח קיבל את שרצה, האח הבכור שיגשג בעסקיו, האח האמצעי
הרחיב את משפחתו ודאג לכל צרכיה, והאחות הקטנה קנתה בית עם
גינה שבו שתלה את העץ הלימון שפרח והיניב פירות טעימים לכל
המשפחה.