התקופה הזאת...
האנשים שמעורבים ולא מעורבים בחיים שלי...
כל מה שאני לומדת בכל יום.
הכל מציף אותי.
אני כמו חיה ומתה באותו זמן.
שמחה ומאושרת, עצובה ולבד.
רעבה ושבעה, מלאה וריקה...
מרגישה כאילו משתגעת, אבל לראשונה בחיים שלי אני יודעת מה אני
ואיפה אני עומדת...
אני עוד מרחפת, מסדרת את פיסות החיים שלי, מנסה להבין...
מסתכלת על כל החיים שלי בהלם, מתקשה להבין שאכן אני היא זאת
שעברה את הכל...
מרגישה כאילו רק עמדתי מהצד וראיתי את כל שקרה שם.
מתרגשת. בוכה לעיתים קרובות יותר. בדרך מדהימה, גם צוחקת
כשבוכה. כל העצב שלי יוצא ממני עם צחוק מטורף.
הבטן כואבת, אבל עמוק יותר ממקום פיזי. אני מתבשלת עכשיו.
אולי מבשילה.
לא יודעת איך להסביר את כל מה שעוברת עכשיו מבלי לחפור או
להרוס את הקסם של כל זה...
כל החיים שלי היו קסם. והם עדיין.