אתה רוצה שאני אבטח בך. רוצה שאני אפתח אליך. איך אני יכולה
לעשות את זה לעזאזל? איך אני יכולה לבטוח באדם אחר שהוא לא
אני? למה? למה שתהיה שם בשבילי? מי אני בכלל?
מי אתה בכלל שתכיר אותי? אתם סתם בנאדם שפגשתי במקרה בחיים
שלי. איזה זכות יש לך בכלל להכיר אותי לעומק? לדעת איזה מציאה
אני? אני פוחדת. זה אפילו לא פחד. זה פשוט בלתי אפשרי שתכיר
אותי. זה לא יכול לקרות. טאבו. אני אנשק אותך, ואגע בך, ואעלה
עליך. ואגיד לך מה לעשות  בשבילי, שיעשה לי טוב לרגע. ואמשוך
את זה כמה שאוכל, אבל לא יותר מדי. יותר מדי זה כבר לא טוב.
יותר מדי ממך זה לא בריא בשבילי. אין לי הרבה זמן בשבילך.
כשיימאס לי, אני אגיד לך שמספיק. אז תגמור ותעוף ממני. תסדיר
את הנשימה ונעשן סיגריה. אבל אל תדליק לי את שלי. אני יכולה
לבד. ואני אשכב רחוק ממך, אני צריכה אוויר. ואל תתחיל עם
הדיבורים של אחרי. זה לא טוב לשום דבר. ואז תתקרב, תלטף אותי
או תשים עלי ראש. בשביל מה אתה עושה את זה כל פעם? אני לא אמא
שלך. אנחנו סיימנו, אתה יכול ללכת. אחרי שתמרח את הזמן עוד
שעה, תתנצל ותגיד שאתה חייב לחזור הביתה כי לקחת את האוטו של
אבא שלך. אני אעשה פרצוף מאוכזב אבל מבפנים אתפוצץ מאושר "יש!
גם הלילה אני אלך לישון לבד!" אני אנעל אחריך את הדלת וארוץ
למקלחת. אשטוף מעלי את הזיעה הזרה שלך. ואחליף מצעים, שלא
יישאר הריח שלך.
אני אכנס למיטה נקייה.
נקייה וקרה.
ואשכב לבד, באלכסון. ואפרוס את הידיים לצדדים. ואתכסה לבד בכל
השמיכה הגדולה הזאת. אעצום עיניים ואירדם. עם חיוך.