הפרק השני, ובו יסופר על הפעם האחרונה בה היא נראתה

היא הגיעה הביתה, ירדה מהמונית ופתחה את דלת הבית במפתח, הבית
היה ריק. היא סגרה אחריה את הדלת ונכנסה לחדרה.

הדליקה את מערכת הסטריאו שלה, שמה דיסק של סינרגיה, נשכבה על
המיטה, ועצמה את עיניה, מתענגת על צלילי השיר המתנגן.
היא השתדלה שלא להירדם, יודעת שעוד כשעה אבא שלה צריך לחזור
הביתה, ואז הם ישבו יחדיו, והיא תספר לו על הפעם הראשונה שלה
ברופא שיניים. הוא רצה להיות שם איתה, אבל הוא לא יכל. הייתה
לו פגישת עסקים "סופר חשובה", הוא אמר.
היא נטרה לו על זה.
היא רצתה שהוא יהיה שם איתה. "העבודה חשובה לך יותר ממני!"
הטיחה בו בבוקר של אותו היום.
"אוי נו באמת! את מגיבה בהגזמה מופרעת, את לא חושבת? זה בסה"כ
רופא שיניים! אין מה לדאוג!", הוא הגיב לה, אבל היא כבר לא
שמעה את זה, כי היא כבר יצאה לבית הספר, טורקת את דלת פתח הבית
אחריה, בלי לומר אפילו להתראות, שלא לדבר על נשיקת פרידה.

הוא יצא מעבודתו בחמש. 'עוד עשר דקות אני בבית', חשב לעצמו,
משתוקק כבר לראות את ביתו הקטנה, והיחידה, לאחר טיפול שיניה
הראשון. הוא ידע שהיא כועסת עליו על שפספס אותו, הוא היה אמור
להיות שם איתה. הוא ידע כמה היא חששה. לכן הוא החליט לפצות
אותה. הוא עצר בחנות מתנות בדרך, וקנה לה דובי גדול ולבן,
שמחזיק לב ורוד שעליו רשום "I'm Sorry". הוא קיווה שהיא תאהב
את זה.
הוא שילם בקופה ויצא לדרכו. חמש דקות לאחר מכן, הוא כבר היה
בפתח ביתו. הוא פתח עם מפתח את הדלת, ושמע מוזיקה רועמת מחדרה
של בתו. 'עוד מחאה שלה... גיל ההתבגרות הזה...', חשב לעצמו.
הוא שם את תיקו על הרצפה, החזיק את הדובי הגדול והלבן, שמחזיק
לב ורוד שעליו רשום "I'm Sorry" ועטוף בצלופן שקוף בשתי ידיו,
וניגש בשקט בשקט לפתח חדרה. הוא פתח את הדלת. את מה שהוא ראה
שם, הוא לא חשב בחלומותיו הרעים ביותר שהוא יראה.
הדובי נשמט מידיו, וצעקה נשמטה מפיו.

הוא היה רק טירון. הוא לא ציפה לקבל מקרה כזה. רק לפני שבועיים
הוא התקבל למשטרה, וכבר הוא קיבל מקרה כזה. רצח ואונס. או
שאולי אונס ורצח? הוא לא ידע עדיין. הוא חיכה לתוצאות הדו"ח
הפתולוגי. כשהגיע לבית בו נמצאה הקורבן, הוא היה מזועזע. הוא
לא היה לבד אמנם, אך המראה היה יותר ממה שהוא יכל לסבול. הוא
ברח מן החדר ישירות אל האסלה והקיא את ארוחת הבוקר שלו, למרות
שהשעה הייתה כבר 17:30. הוא ידע שזה מה שיקרה, שכאשר הוא יהפוך
לשוטר הוא יצטרך להסתכל על מקרים מזוויעים, אבל הוא לא חשב שזה
יהיה בזמן כ"כ קרוב לגיוסו. הוא עוד לא היה מורגל. הזהירו אותו
מפקדיו, שזהו מקרה לא קל בכלל. אבל הוא ידע שזוהי דרכו לפלס את
דרכו במהרה, אז הוא לקח אותו על עצמו.
גופתה הייתה מבותרת. חתך עמוק חצה את גופה, לכל אורכו, מהצוואר
ומטה. 'היא נראית כמו עוגה שנפרסה', חשב לעצמו. הוא היה רעב.
הוא ראה את אביה, לבן יותר מהקיר של החדר, עם זיעה קרה על גופו
ודמעות רטובות בעיניו. "היא כל מה שהיה לי", הוא חזר ואמר, שוב
ושוב ושוב. כמו מנטרה. 'את מי הוא מנסה לשכנע?', חשב הטירון.

אביה הוא זה שמצא אותה, מונחת בדיוק בפוזה בה היא נמצאת עכשיו.
הדובי שהחזיק בידיו היה עדיין מוטל על הרצפה. הוא צעק,
וכשהתאפס על עצמו, אם אפשר לקרוא לזה כך, התקשר מיד למשטרה.
תוך כחמש דקות, השוטרים כבר היו בכל הבית.


הפרק השלישי - http://stage.co.il/s/537237472