הפרק הראשון, ובו יסופר על הביקור אצל רופא השיניים

זו הייתה הפעם הראשונה שלה. היא הייתה נורא נבוכה, לא יודעת מה
עושים עכשיו. אנשים עושים את זה בד"כ בגיל יותר מוקדם מהגיל
שלה. היא הייתה כבר בת 17. גיל נורא מאוחר להתחיל.
היא שכבה, וחיכתה שהוא יבוא.
כשהוא נכנס לחדר, לבוש בחלוק הלבן, הוא הבחין במבוכתה.
היא הסבירה שזו בגלל שזו הפעם הראשונה.
אם כך, הוא אמר, אעשה לך הרדמה.

הפעם הראשונה שלה אצל רופא השיניים עברה די בסדר.
לא היו טיפולים מיוחדים, רק כמה סתימות. היא תצטרך לחזור שוב,
בקרוב. 'רופא נחמד', היא חשבה לעצמה.
לפני שתתחיל לחזור הביתה, היא החליטה שהיא רוצה לעשות סיבוב
בקניון הסמוך.
היא הלכה כמאה מטרים ונכנסה לקניון הצונן. 'לעומת היום החם
שהיה בחוץ, הקניון ממש כמו קוטב', חשבה. היא עשתה סיבוב
בחנויות, קנתה לעצמה בקבוק של פנטה אקזוטיק, כדי שתשתה ברגע
שיעברו שעתיים אחרי תום הטיפול, ועשתה את דרכה לכיוון היציאה.
'יופי, עכשיו אני צריכה לתפוס מונית ישירות הביתה', אמרה לעצמה
במרירות משהו.

דווקא בקלות היא תפסה מונית. קניון, אחרי הכל. תמיד מסתובבות
שם מוניות. היא לא ממש אהבה לנסוע במונית לבד, אבל לא ממש
הייתה לה ברירה עכשיו. היא לא רצתה להדחס באוטובוס עם עוד
לפחות 30 אנשים, בחום כזה, בטוח מצחין שם.
במצבים כאלה, אין כמו מונית ממוזגת. היא נכנסה למונית, התיישבה
במושב האחורי, מסרה לנהג את יעדה והפעילה את נגן המוזיקה שלה.
לא היה לה מצב רוח לשיחת חולין עם הנהג. נהגי מונית ידועים
בשיחות החולין שלהם.

במהלך הנסיעה, שארכה כ-20 דקות, היא החלה להרגיש בהתפוגגות
ההרדמה. פתאום היא התחילה להרגיש את הכאב האמיתי של שיניה, של
הסתימה. פתאום היא כבר לא ממש חיבבה את הרופא הזה, למרות שזו
לא הייתה ממש אשמתו. היא קיללה אותו בליבה על הכאב. 'לא נורא,
עוד מעט יעבור עכברה', דמיינה את קולה של אמה, שנהרגה לפני
כחמש שנים, מרגיע.
דמעות החלו לעלות בעיניה. היא התגעגעה מאוד לאמה.

היא הגיעה הביתה. ירדה מהמונית ופתחה את דלת הבית במפתח, הבית
היה ריק. היא סגרה אחריה את הדלת ונכנסה לחדרה.


הפרק השני - http://stage.co.il/s/537237471