מתגעגעת,
מתגעגעת לפעם,
מתגעגעת לימים שהיו
מתגעגעת לימים שאני יודעת שלא יחזרו...
מתגעגעת אליו,
מתגעגעת אליה,
יודעת ששום דבר שהיה לא יחזור ממנה, וגם לא ממנו,
כי הם השתנו,
גם אני השתנתי,
לרעה? לטובה? אינני יודעת,
נמאס לי לחיות, אני כבר לא שומעת.
אולי פשוט נגמור עם זה ונמות כולנו?
זה יהיה הרבה יותר טוב לנו...
אבל חבל סתם לבזבז חיי אדם,
זו רק אני שנשארת כאן סתם.
אז אולי אני אלך, ולא אחזור.
כי שום דבר לא יעזור...
אותי הם בטח ישכחו, אחרי יום או יומיים.
ישכחו מי הביא להם מים,
ישכחו מי איתם יצא,
ישכחו מי מצא איתם אהבה,
טוב, שיישכחו,
ממילא אותי הם בעוד שנה שוב לא יזכרו,
אז היה נחמד,
היה נעים,
להתנסות באלה החיים.
וכאן אולי אגמור עם הקטע,
כדי שלא יהיה לפסיכולוג רקע.
אז שלום עולם, שלום אנשים,
נתראה בעולם הבא, בחיים אחרים.