מעשה בדוד אפריים,
שמאס במדינתו,
חם פה, לח פה, לא נעים
חביבי, זה לא בשבילו,
שלא נדבר על הביטחון,
וחוסר התרבות,
הישראלים המגעילים,
מהם אפשר למות.
החליט הוא שישראלי,
כבר לא רצה להיות
והחליט לפרוש כנפיים,
לגור בארצות יותר שלוות.
ראשית החליט להתיישב,
בצרפת - מקום תרבות,
אך כשהגיע צרפתה,
מיד הבין איזו טעות.
תושבים כה מפונקים,
סנובים, ועל הכל מתלוננים,
ששמעו על מוצאו,
מיד מעל פניהם גרשו אותו.
המשיך מערבה,
אל מדינת המלכה,
הרי זאת בריטניה,
הידועה בקרירותה.
טיפה קרירות זה מצוין,
מיד השכיר לו איזה כוך
אבל גשם כל היום, מכאן לאן?
אפור, חשוך, עצוב, דכדוך.
ארז את מזוודותיו מהר,
על ניסיון נוסף, לא יוותר.
חשב, הרהר, מצא תגלית,
"אני אסע לארצות הברית!"
לארץ האפשריות הבלתי מוגבלות נסע,
כשבאמתחתו צידה קלה,
בניו יורק סיטי, כך אומרים,
אתה תהיה גדול מהחיים.
אך הוא גילה, אחרי כמה שבועות,
זה מצחיק אבל בעיר כזאת לחיות,
זה כמו לגור באי בודד,
שאין אותך מי יעודד,
כי את כל אחד מה שמעניין,
זה איך עוד דולר לארגן,
בדידות היא שם מצרך נפוץ,
והוא הרגיש כמו איזה פוץ.
ואז הבין אפריים, זה לא פשוט,
למצוא מקום רווי איכות.
שבו הכל לו יסתדר,
והוא יחיה טיפה אחר.
אז ישראל אינה מושלמת,
בדיוק כמו כל מדינה אשר קיימת,
ואז חזר לארץ והפסיק להיות לחוץ,
עדיף קציצה בטוחה בבית, מלקוות לסטייק בחוץ. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.