בשלוש מילים נבראה בחירה,
האחת תאמר בחוצות,
גדות הסירופ המר כיסו תהומות.
העיוור ישוטט, באבן שופט,
והופך את מראות הכיפה.
ומן הקרקעית יצמחו השחקים,
יצופו קופסאות פח על מים חדשים,
עיר ברזל של עורבים לבנים.
אנשי הים נמוגו ברגליים יבשות,
איתם הקסם הנטוש והתשובות.

את השניה שלפתי מקליע כסוף.
באקדח ואצבע פראית משתוללת,
נהרות אזרחים למקלט האחרת.
ונביט בשונות, בפנים הדומות,
נשמן צירים ומחולות התרבות,
נשב תחת עצי הביצה ונספור משאלות,
ארובות מגדלים סביב הים הפעוט,
ומסך סמיך של מתכות שרופות
מכסה את הרצפה הרטובה,
נשפך ופורם את קצוות הבושה.

השלישית לעיוור בפי הלוחשים.
עור חושק עור, השרף נוטף בלילות,
צל חולף צל וחוטף את מראות
הבחירה בידיו, היא ישנה עכשיו,
אז הוא נודד אל הבאר הישנה.
מילים שקופות האירו את פניה,
שעות שהיא צונחת בחשאי,
שעות שלא יבין את שראו עיניה,
חכי לו בקצה הרציף, ברגליים יחפות,
איתו הקסם העתיק והתשובות.