לו יכולתי לצייר,
הייתי מצייר נער כבן גילי,
שרוע במיטתו,
עיניו בוהות במצלמה דמיונית,
אודם עיניו מול לובן גופו יוצרים תחושה הזויה.
והסדין מתנכר לנער,
והזיעה מתפרצת במין בהילות כמו נהר.
השקט בחדר מתריס.
האור מתחלק ועובר, קטעים-קטעים, דרך התריס.
לו יכולתי לצייר,
הייתי מצייר בית עם שני חלונות ודלת כניסה,
גג אדום בצורת משולש, פרח לא פרופורציונלי בגינה.
ושמים כחולים וילדה עם גומה.
אבל אני לא.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.