על מעמד גבוה,
עומד לו המפקד,
נותן בראש לחייליו,
שיתחילו לתפקד.

לאחר שהדרשה נגמרת,
קורא לעדנה - פקידתו,
לחדרון האחורי,
שם מרביץ מ"חוכמתו".

הנבחר קרא ברמקול,
לא יקום ולא יהיה,
לא קיצוץ ולא שחיטה,
מחוייב אני לזה.

יום אחרי ההתבטאות,
ישב בפטיו עם יריבו,
שהבטיח לו כיסא,
וכך קנה הוא את קולו.

נצבעה ארצנו היפה,
במכחול טבול צביעות
איזה מזל שהאדם כסיל,
ובתשוקות מוכר שתיקות.