אני עזוב, אני עצוב.
לבד עכשיו, נושם לשווא.
רוצה לבכות ואין דמעות,
רוצה אותך, ואת הלכת.
היה פעם אור, עכשיו שחור.
הייתה שמחה, עכשיו דממה.
עוררת בי כוח לקוות, ובלעדייך הלב ישקוט.
כשאת איתי אז את אומרת "תודה על שחיכית לי",
ובאמרה שלך חוזרת "טוב לי איתך, אתה שונה".
איך שאותי את מנשקת ומלטפת את ידי,
איך שאלי את מחייכת ואז אומרת "רק שלי".
כשאנו יחד זה נראה כאילו לא קיים שום רע,
וכשאנחנו מתנשקים יש ניצוצות, עפים גצים!
אל תוך נפשי אותך הכנסתי, בתוך עינייך ראיתי אור.
כעת אני לבד, נרמסתי ובלבי נשאר רק חור.
מדוע לאהוב כאילו ששום דבר כבר לא יקרה,
למען מה לקום בבוקר כששום דבר לא משנה?
עם מי כעת אפשר לשמוח, את מי אוכל לי לחבק?
כשאת הלכת - נגמר הכוח. לבי כבר לא פועם, הוא ריק. |