את איבר לבבי פתחתי
את מקדש נשימותיי חנכתי
את קולי שברתי ללא רעד
את עצמותיי כיסיתי
את נשיקתך בחרתי שלשכוח
שוב

התבצרות, למה התכוונת בזה?
במה בחרת את ביטוייך?
האם שכבת בזמן שכתבת את מחשבותייך?
האם רצית במות אשליותיי?
שוב

בישמת בשלמות את כל מגרעותייך
ניקית את דרכך כאדם חושב
בשביל רק עוד רגע קט אחד
רגע של נוחות
בצע עצמאות
אשר תפס את חלקו
בנושנות דחויה

אלפי לילות צחורים
חרצו בי צלקת עמוקה
של תקווה נושלת במבוכה
על ידייך, על רגלייך
על נשמתך הנופלת
שוב

הראית לי את אשר אני
ברוך כה מזויף, נפול
וכך מצאתי את עצמי מבפנים, אכול
דרוך לכל תגובה חדשה
ממך, או ממני
שוב

בישמת בשלמות את כל מגרעותייך
ניקית את דרכך כאדם חושב
בשביל רק עוד רגע קט אחד
רגע של נוחות
בצע עצמאות
אשר תפס את חלקו
במקום שלי