איך אתה רוצה להבין אותי? תן לי להבין אותי קודם...
לפני שנה וחצי נתת לי פתק. היה רשום שם "למקרה שמשהו ישתנה
אצלך בחיים...". אז לא היה נראה שמשהו הולך להשתנות, מאז, הכל
השתנה...
אתה מגיע לבסיס שלי, זה היה גם הבסיס שלך, כבר חשבתי שלא נדבר
יותר לעולם... אתה עומד שם בפתח מציץ מהוסס, וכולם איכשהו
יודעים שבאת אלי, מפנים מבטים ואני האחרונה ששמה לב...
קו 173 מהבסיס עובר ליד הבית שלי, וגם דרך הבית שלך, אני איתך
על האוטובוס בדיוק כמו לפני שנה וחצי, שגילית שיש לי חבר...
אתה זוכר? שם הכל התחיל... אתה לובש מדי ב' ירוקים והשיער
הגולש שלך חצוף ופרוע מסתיר טיפה את העיניים החומות העמוקות
שלך, אתה נוגע לא נוגע, והלב שלי כמעט יוצא מהמקום, מחכה
שהאוטובוס יפנה פניה חדה שתתן לי "זכות" להרגיש את המגע שלך
שוב, אפילו למאית השניה... הנסיעה האינסופית של הקו הזה פתאום
נראתה כל כך קצרה.. אתה מחכה להסבר "מה לא היה בסדר?" ואני
באמת לא יודעת להסביר... וכבר אני צריכה לרדת בתחנה שלי ואתה
ממשיך הלאה בדרכך, בלעדיי...
אני אהבתי אותו, באמת אהבתי אותו, אז איך זה שכל פעם שהיית
קרוב הייתי מוכנה לעזוב הכל כדי להיות איתך? איך זה שאת הרגש
הכל כך עמוק הזה, הרגש שעיוור אותי מכל מציאות אחרת בעולם הזה,
אתה שברת במבט אחד? מה מיוחד בך כל כך? מה יש לי אליך?
בדרך הביתה בלעדיך אני נזכרת בכל הרגעים שלנו ביחד... בכל
השיחות לתוך הלילה, בכל יציאה ויציאה, בכל ריב וחזרה, בדייט
הראשון שלנו בים, ביום שנהיינו חברים, ביום שהיינו שיכורים,
בנשיקה הראשונה והנשיקה האחרונה... אחח הנשיקה האחרונה...  
נפרדנו, כן נפרדנו בסוף. מה אתה חושב שזה היה לי קל? פחדתי
לאבד אותך כי כל פעם היית אומר שזאת פעם אחרונה, לא יכלתי לקחת
סיכון... לא חשבתי שצריך גם זמן להתגבר, זמן לתת לראש לברוח,
זמן לתת ללב לשכוח, זמן להתרפא.
למחרת בבסיס שנינו במשמרת לילה, שולחים אותך הקשל"טים לקנות
שתיה, ואני באה איתך, הולכים אחד ליד השני בחושך, אני מנסה
להתקרב ואתה מתרחק, ואני מתרחקת ואתה מתקרב, ואני מרגישה
מבפנים את הדקירות והכאב המפחיד שאין לי עוד פירוש אליו...
ואתה אומר לי שאני עוד ילדה, שצריכה ללמוד, שלא סגורה על עצמה,
ואני רוצה לברוח ולבכות ולעכל שכבר לא תהיה שלי אבל אתה רודף
אחרי ואני לא רוצה להזיל דמעה אחת לידך... אני עוצרת את עצמי
ומרגישה את המחנק בגרון, וזה מצחיק אותך, ידעתי שצוחק מי שצוחק
אחרון... עברו 5 חודשים, אני חושבת שהחלמתי לגמרי... ממנו. אבל
מה איתך? איך שחשבתי שזה נגמר אתה שוב מופיע משום מקום, ומביא
איתך את הפרפרים שנעלמו לי...
ובסוף משמרת לילה אני מלווה אותך לתחנה, אני עייפה נורא אבל
רוצה להרוויח כל רגע איתך, יכול להיות שזה הרגע האחרון, ואתה
מנשק אותי בלחי... ונותן לי ללכת, ואני טועמת את הסוף, טועמת
אותו בנקודת ההתחלה.