אחזתי בידה של ג'קי ומשכתי אותה מכסאה לכיוון איזור הריקוד
המואר באופן חלקי.
"רקדי איתי." לחשתי לה. "לא אוכל" היא ענתה ופסעה שני צעדים
לאחור.
לא הייתי צריך לשאול מדוע. הסיבה הייתה ברורה.
קצת קשה לרקוד כשאתם רחוקים ואופן התקשור היחיד הוא הטלפון.
"אתה חי בעולם משלך" היא מלמלה. "וזה רע?" עניתי.
"לפעמים צריך לראות את הדברים כפי שם ולא כפי שהם צריכים
להיות" היא אמרה בעצב.
"אך אילו חיים אלא ללא קצת דמיון?" שאלתי, וניתקתי את מכשיר
הטלפון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.