שוב לשונך טבולה ביין
ומילותיך בגילופין.
חרוזי שירתך מתנגנים
וכשהם צלולים -
נשמעים כקול כינור
ועוגבים.
עד לסחרור -
והלב גונח על צירו.
הייתי אותך מחבקת
עוטפת ולוטפת,
אך כמוך-
בגדו בי הכוחות,
רפו זרועותיי.
ואני שואלת -
עד מתי תשלח בי
חצים להעיר
מתנומה -
והם חורצים בי.
עד מתי תבחש
בתבשילך הקודח
ואש הלהבה-
במינונים קטנים.
סימנתי לי דרך
בקרב אל החופש
נלחמת במאגר הדמעות
שלא יבש.
קוראת מכאן לבוראך
להציב בפניך תמרור
עצור!
מי לך נתן הרשות
להיות דייר של קבע
בחדרי ליבי -
בנשמתי.
בבקשה ממך -
הנח לחלומותי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.