גם השמיים התכסו במילים כבדות
וגופי ללא משקל סגול
ריחף במרחב העצמי
ללא משענת
בפעם ההיא המתוזמנת שכבתי בתנוחת עובר
שהקלה על התעופה הבלתי רצונית של
הווייתי ושתקתי
היה אז גבר בחיי שתליתי על גבו תקוות
לבנות, נוציות, ורוח גבית הדפה קיומם לרחוב
העולה מעלה מעלה .
בפעם האחרונה שכתבתי שיר
היו מי השתייה עכורים כאחרי בצורת
נטולי טעם כחול, וגם הסיבה
להמשיך ולכתוב לעצמי את
עצמי האחר, נעלמה .
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|