יהודה בן-אל / רוז |
"קוראים לך אדם
זקפתי ראשי
היא עמדה ליד עם כל יופייה
עיניה שואלות בתוכי נחות
יושב על קפה
חבוי מאחורי עיתון
ירא מטביעה בתכלת עיניה
"ואיך אקרא לך
"רוז קוראים לי רוז
מולי התיישבה זכרוני השיבה
לזמן נמוג נוף מדבר
רקע ים בניחוח פצ'ולי
מטובל בג'יניס ג'ופלין
והיא שהייתה היפה שבעלמות
הענוגה באהבות
"יודעת מי אתה "כעט תדע שמי
"התדע מי אני
שולטת בזמן מודעת להיותה
"יופייך כיופייה "ועיניים אחת לכן
"רוזלין קראו שמה "אהבה שהייתה
"את והיא "אם ובתה
שלווה בתנוחתה
אוחזת הווייתי בדמעתה
במלים איטיות
תאמר
"אודותיך " תמיד סיפרה
"כאות "לאהבתה
"אותי "ברחמה ש מ ר ה
חדל זמני מלכת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|