בין זמזום דיבור לנשיקה,
קרוע בין אהבה ליצר
ובין דעה למחשבה.
כך את לי, כי אין בזה קשר
ובך טמונה ילדות נפלאה.
אני סופר את שעות השקט,
כשלעצמי נשארה המנגינה.
עת צליל מיתר קורע חרש.
כמו לזרוק אבן לאגם,
מתרחק הרעש בו חש האדם.
מילים, לחן, חליל, שירה: יואב.
גיטרה, קולות: זהר.
גיטרה, קולות: יפתח.
תופים: רותם ילין
בס: מיקה שני |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.