אתמול הרגתי בנאדם
יריתי לו בראש
הוא לא היה אשם אבל אמרתי שיהיה
בבית דירות קומה עשרים ושמונה נוף לים
ישבתי וחיכיתי שמשהו יקרה
במעלית אתה יכול להתעסק עם השכנים
רבע שעה הלוך רבע שעה חזור
מספיק בשביל להתחמם
בקושי זמן לגמור
איבדתי את הכוון לשבת שם לבד
קומה עשרים ושמונה עם רוח מזרחית
אתה נותן לבנאדם מרפסת במקום כזה
אתה כבר לא שולט במה שהוא יחליט
יש אנשים שהגובה עושה להם לא טוב
הם צוללים מיד אל תוך נבכי נפשם
אני מודה אני אחת כזאת
אני מודה הרגתי בנאדם
יריתי לו בראש ותוך כדי צלילה
יריתי גם בחברה שלו החדשה
אבל זה לא נחשב מיד אחרת תמלא את מקומה
עכשיו נשאר לי רק להתמודד עם האשמה
במרום הרב קומות יושבת ובוהה
דמעות על המרפסת אקדח אל השקיעה