לאחרונה אני מתגעגע אלייך יותר מתמיד, את חסרה לי כל כך שכשאני
אני חושב על דמותך וניזכר בצחוקך כואב לי.
את חלק בלתי נפרד ממני ואני משלים עם העובדה החסרה הזאת שלעולם
גם לא נפגש. אתמול בערב ברגע שנחלשה הסופה בחוץ אצלי, השתוללה
סערה של רגשות שלא היה לי מה לעשות איתם ורק להמתין שהגשם ירד
וישטוף אותי מכאבי, טסתי אלפיים וחמש מאות מיילים בשביל לשכוח
אותך אבל דווקא יותר מכל, התגעגעתי אלייך יותר.
היום אני בעל מום וזה בא לידי ביטוי בתפקוד שלי היום יומי, אני
אולי מצליח להסתיר אותו אבל הוא שם, דייר חדש השכיר את החדרים
בליבי וקוראים לו כאב, הוא חתום לתקופה ארוכה.
אני עוצם את העיניים ומרגיש אותך, משחזר רגעים קסומים.
אני לא מכיר אותך, מתי כבר נפגש.