אני נהג מונית כבר 12 שנה. מאז שהתחתנתי ליתר דיוק. עם אשתי
מזל שתיבדל לחיים ארוכים במיוחד. אני נהג מונית כבר 12 שנה,
ואם תשאלו אותי האם עברתי איזשהו אירוע מיוחד שאוכל לקחת איתי
למזכרת מהעבודה הזו, אומר לכם שהאירוע היחיד זה הבורקס טורקי
שאני אוכל אצל שם-טוב כל יום בשתים בצהריים. חוץ מזה? האנשים
הכי משעממים שיש. כל הזמן אותן שאלות: "נו, אז מה אתה אומר
יהיה שלום?" או "ראית את האריק שרון הזה איך הוא רוצה לעקור
התנחלויות? לעקור יהודי מאדמתו? איפה נתפס דבר כזה?" וההיפך,
השמאלנים הגדולים ביותר: "אני אומר לך, המנקה אצלנו במפעל
הייטק, דיברתי איתו בעצמי, בארבע עיניים, והוא בעצמו אמר לי
איך הוא היה רוצה שלום ומוכן גם לוותר על עקרונות חשובים". אז
אתם מבינים מה זה להיות נהג מונית? כבר עדיף להיות כומר מאחורי
תא הוידויים. שם לפחות אתה שומע על בגידות, גניבות,
שקרים....אקשן!
אז גם היום ה-23.05.2005, אני נוסע לי בשלוותי ומחפש קליינט
לקחת אותו טרמפ. פתאום אני קולט פצצה של הלייף שרוצה טרמפ. מיד
זינקתי אליה, היא התקרבה לעברי, אבל משום מקום בא נהג מונית
אחר וחטף לי אותה. ככה זה בחיים. הכול עניין של טיימינג אתה
יכול למכור את הדולר ב-4.80 ולגלות שעוד שבוע הוא יכול היה
להיות 4.95, ומנגד, אתה יכול לגלות שהוא נסק ל-4.65. זה הכול
אינסטינקטים. למדתי את זה מהחתול שלי שמיצי. אני יודע, זה נשמע
מגוחך שאדם לומד מחיה עם כל כך מעט שכל, אבל אינסטינקטים ב"ה
יש לחיה הזו כמו אני לא יודע מה.
בינתיים, כשאני מדבר אתכם, אני קולט מרחוק אצבע מחכה למונית.
הפעם האינסטינקטים שלי הורו כי הלקוח הזה הוא שלי. אותו אני לא
אפספס. הפעם אני אצליח. אני אעשה את זה ובגדול. אז אכן, אני
עוצר ליד הבחורצ'יק, קשיש בן 60 ומשהו, לידי עוצר נהג מונית
ששואל אותו "אדוני לאן?" אבל הבחורצ'יק לא מתפתה ורק שואל אותי
מה יותר זול - "מונה או רגיל" עניתי לו שמונה עדיף כי ככה אף
אחד אף פעם לא מקופח, והערכתי את זה שלא פנה למונית השנייה
לעשות מסחרה. הבחור הסכים והתחלנו לנסוע. עליתי לכיוון יהודה
המכבי והסכמנו שנינו שהבחורה עם הפינצ'ר זו פצצה לא נורמאלית,
סבירות גבוהה שמדובר בכוכבת אופרות סבון או משהו כזה, כי היא
הייתה נורא מוכרת לשנינו. לאחר שתיקה של כשתי דקות החלטתי
שחייבים לדבר: "אז מה אתה אומר, יהיה שלום?" שאלתי בידיעה שככל
שמדברים יותר כך הטיפ עולה, אז אסור שתהיה שתיקה. הבחור הסתכל
עליי כשתי שניות במבט חד וחודרני וענה: "כן, יהיה שלום" .אני
חייב לומר לכם חברה, בחיים לא שמעתי תשובה כל כך קצרה: 'כן
יהיה שלום' הבחור עונה ובכלל לא מעניין אותו אם תהיה מלחמה או
שלום. "מה לא מעניין אותך גורל המדינה?" שאלתי באיזה מין טון
מאוכזב ומרוחק לפתע. "לא, דווקא נורא מעניין. אני פשוט יודע
שיהיה שלום כי זה מה שקבענו אתמול בקבינט הביטחוני". הייתי
בהלם ניסיתי לעכל האם האיש עובד עליי. הוא גם לא לבוש עם חליפה
וכל זה, אלא בגדים רגילים, ובכלל למה הוא לא נוסע בוולבו אלא
בסובארו אימפרזה מודל 99 שלי. "אז למה אתה לא נוסע בוולבו אם
אתה משתתף בקבינט הביטחוני?" שאלתי בטון קצת תקיף ולא מאמין לו
בגרוש. "כי אני העובד ניקיון שמה. אני הכולבויניק. אני מביא את
הבורקסים, אני מוזג לאריק שרון את הנקטר פסיפלורה-לימון שהוא
כל כך אוהב, ואני אפילו קופץ לקיוסק לקנות קרואסונים, אבל אני
משתדל שזה לא יהיה בזמן הועידה כדי שלא אפספס שום פיסת מידע.
"כמה זמן אתה עובד שם? שאלתי, הפעם מאמין הרבה יותר לסיפור הזה
שלו, ואולי גם מקווה לשמוע איזה פרט אחד או שניים.  הבחור
ענה:"אני עובד שם מיולי 76. גם על שיחות קמפ דיוויד אני יודע
הכול. "מה למשל?" תקפתי מיד באובססיביות עצומה לקבל מידע שאף
עיתונאי עוד לא הצליח לחשוף. "מה למשל?" חוזר אחריי הבחור -
קשיש ומנסה לשחזר מתוך תאיו האפורים. "למשל זה שסאדאת וקארטר
ניגבו חומוס באלכסנדריה יומיים לפני חתימת ההסכם למרות קביעה
מפורשת מצד שלושת הגורמים, כלומר כולל בגין, לא להיפגש אחד עם
השני - על זה שמעת? או למשל בהסכמי אוסלו, ידעת שכשערפאת סרב
בהתחלה לחתום על ההסכם זה בגלל שאשתו סוהא הוציאה לו את הדיו
מהעט? או שהדחיפות של ברק ועראפת בהסכם וואי בכניסה למבנה הבית
הלבן נעשו בגלל שהם התערבו ביניהם שמי שנכנס ראשון מזמין את
השני לפיצה אנשובי פטריות? כלומר, אתה רואה. אני יודע המון
דברים. אני גם יודע שח"כ ששון - כל פעם שנגמרת ועידת הקבינט
מפלח לכיסו כמה בקלאוות לקחת הביתה או חברת כנסת ציפורי לוקחת
את עצמות השוקיים שנותרות כדי לתת לכלב צ'יוואווה שלה.
הייתי בהלם אני חייב לומר לכם. הבן אדם פשוט שופע בידע עצום.
כמעט 30 שנה הוא חשוף למידע הסודי ביותר. זה הישג! זה דורש
סיווג ביטחוני מאוד גבוה. כשהגענו קרוב לארלוזרוב הוא ביקש
שאוריד אותו שם בסוף. אז הורדתי וסיפרתי בקשר שאריק שרון אוהב
מיץ פסיפלורה-לימון.