שפתיי סדוקות
הוא שאב ממני את כל החיים
השאיר את נשמתי שרועה בתוך פינות לבי
עירומה ומלאה בחתכים
הדם לא יוצא
גם אותו הוא לקח ממני
מה שנשאר זה רק הציפוי
העור
המסכה של מה שהייתי פעם
נראית כמו בובה שהוציאו ממנה את כל המילוי
אחרי הכול זה מה שהייתי
בובה, או יותר נכון מריונטה
יום יום היה משחק בי, מחליט מה עלי לעשות
יום יום הייתי שמה את אותו חיוך
כי הכול בסדר
מריונטה לא מרגישה כלום
עכשיו
אני ריקה
אינני יודעת מה לעשות
סדוקה
אין מי שישחק בי עוד
אם זה טוב
או שמא זה רע
אין לי מושג
אף פעם לא הייתי לבדי לגמרי
תמיד היה מי ששלט בי
מי שאמר לי מה לעשות
עכשיו אצטרך ללמוד להסתדר בעצמי
להחלים, להתמודד
עלי למצוא סיבה שבשבילה אקום כל בוקר
ותמלא את הציפוי, העור שלי מחדש |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.