עמדתי לבד.
עמדתי שם וצרבתי בעצמי אין סוף צלקות.
צועקת...צועקת עד שישמעו. צועקת כל כך בשקט...
לא.
הם לעולם לא יתעוררו.
כל פחדי אסופים בתוך תיבת ברזל עצומה.
שאין לה כנראה תשובה.
מסדרת את שערי,
באמת שמשתדלת לא לזרוק הכל לאסלה
מתאפרת
מתבשמת
נזכרת...
כועסת
כל כך כועסת.
דמעות יורדות יורדות.
מרטיבות את ההצלחה שלי.
ולא הוא האושר שעומד בפתח הבית ברגעים אלה ממש.
אלא הפחד.
כן,
ההוא.
עמדת לבד.
עמדת שם וצרבת בי אין סוף צלקות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.