על פי סיפורו של אתגר קרת 'לשבור את החזיר' מתןך הספר
"געגועיי לקיסינג'ר'"

אוף, איך אני אחזור עכשיו עד הבית?! ואם אני אחזור, האבא הזה
בטח ירצה לשבור אותי שוב עם הטירוף הזה שלו בעיניים.
דווקא התחלתי לחבב את יואב, לא יודע איך להסביר, הרגשתי שהוא
ממלא אותי.
כשהגעתי אליו ניסיתי לעשות את הפרצוף הכי חמוד שיש לי כדי
שסופסוף מישהו יאהב אותי - ומאז החיוך הדבילי הזה נשאר לי.
בסוף החיוך נמרח לגמרי והיה אפשר לראות שאני עצוב.
עכשיו אני כבר יותר מדי מלא, ואני לא יכול לזוז מילימטר.
וההרגשה הזאת של הריקנות - כמו תולעת שזוחלת בתוכי, נוברת
ואוכלת כל חלקיק מלא שאי פעם היה בי - לא תורמת לכל העניין.
פסחזון. ככה הוא קרא לי. פעם ראשונה שקראו לי בשם חוץ מקופסה
או חזיר.
חבל שגם אני לא יכולתי לבחור לו שם. חבל שבכלל אני לא יכול
לדבר אתו.
אבל גם זה לא נורא, תמיד ידעתי שהוא מבין אותי גם בלי שאומר לו
מילה.
מזל שההורים שלו כאלה דפוקים - ככה שהוא מדבר לבובות חזיר
מחרסינה, אחרת גם אני הייתי משתגע לגמרי. בטח אבא שלו משתגע
מזה שהוא כל כך אוהב אותי, אפילו יותר ממנו, אז הוא ממציא כל
מיני תירוצים חינוכיים כדי לשבור אותי. הוא לא יצליח, בחיים
לא! וגם אם יואב לא יחזור לקחת אותי מפה, אני אדע שהוא לא שכח
אותי. תמיד תישאר המדבקה עם השם שלי על תיבת הדואר - אותה
מדבקה מכושפת שאפילו אותה אבא של יואב לא הצליח למחוק.
אני מוכן להתערב שהוא יתחרפן בבוקר כשהוא יגלה שנעלמתי. הוא
יחליט שיואב כבר הפך להיות פושטק - עוד לפני שהוא הספיק לגדול.
אף פעם לא יבין...