עברנו לדירה חדשה. רצינו לקחת חיים שלמים, ולהכניס אותם בתוך
קופסאות. העיקר שנוכל לסדר אותם מחדש. זרקנו לפח את כל
הזיכרונות הרעים, ובגלל שאותו לא יכולנו לתקן -  זרקנו אותו
לטיפול. אנחנו יודעים שלאחיו הקטן היה קשה להתמודד עם הערות
הגנאי של כל הילדים בשכונה. כל כך קשה היה לו, והוא כזה ילד
טוב. אז כשהוא התחיל לשקר שזה לא אח שלו, הבנו שפשוט חייבים
לעזוב. כמה היו מציקים לו... ראינו שכואב לו על כל החברים שהיו
לו. בשכונה החדשה, אף אחד לא יכיר אותנו, לא יידע על העבר
שלנו. נוכל להתחיל מההתחלה. והכי חשוב - אף אחד לא יידע עליו.
גם אמא התקדמה בעבודה, כבר אין לה זמן לקחת אותו הלוך ושוב
לפגישות עם הפסיכיאטרית, ובטח שלא לשמור עליו כשהוא בבית. אוי,
הבית הישן הזה... עם כל הזיכרונות הרעים... איפה שכל זה התחיל.

גם ככה הפגישות עם הפסיכיאטרית לא הועילו, כל הכדורים שהיא
נתנה לו, ולא השתנה כלום. רק המבט נהיה קפוא יותר. זאת היתה
ההמלצה שלה, לשלוח אותו לשם. מה כבר יכולנו לעשות?
מעניין מה נעשה איתו, כשהוא יחזור בסופי שבוע. יהיה לנו קשה
להתמודד איתו... אבל אין ברירה.
לפחות במשך השבוע, יהיה לנו זמן לסדר מחדש את הדירה. כל
הקופסאות מאיקאה עדיין מסודרות בחדר ההוא, זה שהיה אמור להיות
שלו. מה נגיד לשכנים? למה יש שם מיטה ריקה? תמיד אהבנו להסתובב
באיקאה. הכל מתוקתק ומצוחצח שם, חדרים כמו שחדרים צריכים
להיראות. תמונות של אנשים מחייכים, כמו שמשפחה צריכה להיות.
אבל הפסקנו ללכת לשם, כשאת כל הקופסאות להרכבה הוא היה קורע
והורס. זה הכעיס אותו שאתה לא מקבל את מה שאתה רואה. הסברנו לו
שפשוט צריך להרכיב לבד, אבל הוא בכל זאת כעס. הוא לא רצה חדר
מקטלוג.
המנהל במוסד אמר שצריך להעלות לו את מינון הכדורים, כי הוא
חייב להירגע איכשהו. אי אפשר לדעת מה כבר ירגיע אותו, שום דבר
לא עוזר. לפחות משהו אחד השתנה בו, פעם הוא עוד היה מתווכח
ומתעקש לא לקחת את הכדורים.
אבל העיקר, והכי חשוב, שלילדים יש בית ספר חדש. נוכל גם לבלות
איתם יותר זמן. הם קצת הוזנחו עם כל הריצות לפסיכיאטרית, באמת
שלא היה לזה סוף. ילדים צריכים לחזור הביתה ולראות את אמא
שלהם. הם צריכים לבכות לה על הכתף כשילדים אחרים מציקים להם.
עכשיו יהיה זמן. סוף סוף קצת מנוחה... לא עצרנו לראות כמה זמן
הוא גזל לנו. שכחנו מעצמנו. גם לנו קשה, אי אפשר להתמודד עם
דבר כזה בלי להשתגע קצת בעצמך. סוף סוף נוכל להיראות נורמליים,
נשב בסלון כמו משפחה רגילה, ולילדים יהיה טוב. נשקיע בהם.
נחבק אותם קרוב ונדאג להם ונשמור עליהם ונקשיב לכל הבעיות שלהם
ונפתור אותן שלא יהיה להם רע כי עברה עליהם תקופה קשה בזמן
שהוא רק לקח כדורים ושום דבר לא עזר רק צריך לתת לו עוד כדורים
והוא יירגע יותר ורק בסופי שבוע הוא יבוא והוא לא יוכל להשפיע
על הילדים יותר מדי כי הם כבר יתרגלו שהוא אינו והמיטה הריקה
שלו לא תהיה זרה להם כי גם בדירה החדשה אפשר להשתמש בחדר שלו
העיקר שלא יישאלו שאלות ולא יבינו למה אין שם אף אחד יטפלו בו
שם יתנו לו כדורים ועוד כדורים ובינתיים כשהוא אינו הם יוכלו
לשחק עם כדורים במגרש הדשא הגדול וישכחו מהכל מכל מה שעבר
עליהם והיה להם קשה אבל הם עוד קטנים הם יגדלו ולו יגדילו את
המינון ויתנו לו עוד כדורים ואם זה לא עוזר יוסיפו לו עוד קצת
ועוד כדורים והוא יירגע ואנחנו ננסה להתרגל לדירה החדשה זה לא
קל והוא לא מקשיב כשמדברים אליו אז נותנים לו עוד כדורים
וכשכולם ישחקו במגרש והוא יסתכל עליהם במבט הדומם שלו ונזכיר
לו שזה שהוא בבית זה עדיין לא חופש והוא צריך לקחת עוד כדורים
לא               נשים               לב    
ונוסיף            לו               רק               עוד  
כדור
         אחד
                    בראש