|
הספסל הזה
שעליו ישבנו כשסיפרת לי
מול מלך הפלאפל
שנודף ריח עמבה עוקצני
והמשרדים הארוכים
שהשתקפתי בשמשה שלהם
בדרך אליך
בודקת שאני יפה בשבילך
בצד הזה של הרחוב
יש מאפייה
עם ריח חזק של טריות
שאכלנו בה
בדרך חזרה מבית ספר
זאת כנראה הפעם הראשונה
שעברתי כאן מאז
לנצח הרחוב הזה יהיה שלך
גם אם אתה
כבר מזמן לא גר פה
חנות הבגדים הקטנה
שמאז נסגרה והוחלפה
קניתי בה
את החולצה הלבנה אדומה שאהבת
ושם בהמשך
יש את הגן הקטן
שישבנו בו בחושך
ונרדמת עליי
ולנצח הוא יזכיר לי
את ההרגשה הזאת
וזה כנראה
השיר העצוב ביותר שכתבתי
על רחוב שלם
של זיכרונות מלוחים
מתקופה שכל כך ניסיתי למחוק
וזה לא שלא התגברתי
עבר כל כך הרבה זמן
ובטוח התבגרתי
ועכשיו אני עוברת ליד הבית שלך
מרימה מבט לקומה רביעית
מנסה כל כך חזק לא לבכות
על שפעם הייתי כזאת |
|
|
השיר הזה מוקדש
לחבר יקר שלי,
שאמנם חב לי את
רוב כספו, אבל
תמיד יהיה עבד
מין נאמן
ומנומס...
קומיצה מהרהר על
הערצתו למייקל
ג'קסון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.