ערב טוב עידן, לא תקבל את פניי בברכה או בחיבוק? בוא אני אתן
לך אחד, אתה הרי מבקש כל כך יפה מזרים.
סגור את הדלת, אני חושש שאיש לא יבין אותנו.
חוץ מזה, אני רוצה שנהיה רק שנינו, לבד.
בוא, נזוז מהפינה של הקיר, אין שם מקום לשניים, חח (גיחוך),
אני מבין שאתה לא רגיל להכניס כאן אורחים.
ברכיים מקופלות, כמה חן, נעים שם, לא?! בעיקר שהן סגורות, אני
זוכר, כן, אתה תמיד משאיר אותן סגורות?
לא, לא, לא התכוונתי לפגוע, אל תיסגר שוב, אני כאן שנוכל לדבר,
בוא נהיה פתוחים אנחנו מכירים הכי טוב, הלא כן, עידן?!
אז אני יודע הכל, נכון?! הכל! ותספר לי את הכל עידן?
מה עם אותו לילה?
למה אתה נסגר שוב, הברכיים, אתה סוגר יותר ויותר את הרגליים.
מה, הרגליים היו פתוחות כל אותו לילה?
ספר לי.
בן כמה הוא היה?
הכרתם?
מאיפה הוא בכלל?
עוד אחד מאתרי שוק הבשר?
מצ'אט?
מה הוא אמר לך?
איך הכל התחיל?
למה אתה לא מדבר? אני הרי יודע הכל על עידן.
הוא היה בן 25, לא כך?!
היכרות מאד מצומצמת, שיחות טלפון לכל היותר 4.
איך הוא לקח אותך? הלכתם לשתות יחד לא?
הרגשת נוח מאד, מאד מאד נוח, כמו שאתה מרגיש איתי?
ואז, לתוך המכונית, הוא היה יפה יותר מהשאר, אני זוכר.
בתוך הראש שלך, מה התנגן?
"מרי לנצח", עברי לידר, נכון?!
"אני חושבת שהפעם יש לי מזל" עוד פעם, "אני חושבת שהפעם יש לי
מזל", "אני חושבת שהפעם יש לי מזל".
לתוך דירה, הדירה שלו קטנה מספיק כדי לכלוא אותך.
אתה מוביל עכשיו, נשיקה, עוד אחת.
הוא שולח יד, זה נעים, אחח, כמה נעים, כמה.
זה ממשיך, הוא מנשק כל מקום, גם אתה, הוא מלטף, אתה לא רצית
ללכת באותו רגע.
זה המשיך אל הלילה, עידן, אל לילה שלם?
שיקרת לאמא, "אני נשאר אצל נטע", הוא כל כך היה שווה את זה?
אפשר לחזור לענייננו, אתה נוגע מלטף, תופס את הפנים שלו, פיסת
אהבה קטנה, הוא מלטף ונוגע ושולח ידיים לכל מקום, אתה מרשה,
הרי גם הוא אוהב, לא?!
היד נכנסת, למקום לא נעים במיוחד, היא נכנסת ומפלסת דרכה במקום
שלא רוצה מבקרים עכשיו,
פתאום לא נעים כמו קודם, ואתה לא הכי רוצה והוא מולך מחייך,
מחבק וממשיך, האצבע מצרפת חברה, עכשיו זה עבה יותר, עכשיו זה
כואב יותר, אתה מתחנן שיפסיק, אבל לו יש תוכניות אחרות בראש,
הוא מלטף ומכניס את האצבעות עמוק יותר, כל כך כואב, והיא יוצאת
וחוזרת ויוצאת וחוזרת ויוצאת וחוזרת ויוצאת, שתשאר בחוץ אתה
חושב, די, שיפסיק בבקשה, די, האצבע ממשיכה במטרה לפנות מקום
למשהו קצת גדול יותר, וזה כל כך חודר בך, ואתה "די, זה לא נעים
לי במיוחד".
הוא מחייך, ומפסיק.
אתה מבקש הביתה לפתע, לא נעים לך שם יותר, הוא לוקח אותך.
אתה מרגיש כל כך נוח פתאום וסומך, הוא יגן עליי, הוא יפסיק
כשלא ארצה יותר.
ושבוע חולף.
זו הפעם הראשונה שאתה רוצה לראות את הפנים של הגבר השני שוב.
הטלפון צלצל, הוא חיכה לך בצד השני, ואתה מספר לו, מספר איך
היה לך השבוע, כאילו הוא חבר טוב.
אתה באמת מרגיש בטוח איתו?
אתה באמת מרגיש בטוח איתו.
הוא הפסיק כשביקשת, הוא מסומן כאחראי, נתון חשוב.
אתה עומד ליד הקניון, מקום ציבורי, יש סיבה לכך, עידן?
האם באמת אתה מרגיש כל כך בטוח?
בכניסתך למכונית שוב עוברת לך בראש השורה "..הפעם יש לי
מזל.."
אתה מחבק אותו חזק, להרגיש את הביטוי הפיזי למושיע.
במשך הנסיעה אתה מחבק לו את היד, כל כך נעימה וחמימה.
זה אף פעם לא יפגע בי, אתה חושב.
ואז החלטת לומר לו:"אממ..אני חושב שהפעם לא נגע אחד בשני.
אני מרגיש משהו, אני לא רוצה להרוס את זה".
הוא מלמל המון מרמורים קטנים, הטיל ספק במה שאמרת.
אבל ביקשת שיכבד, הוא הסכים.
הוא הסכים.
הדירה שלו שוב, בפעם הקודמת הוא הראה לך מקצבים על התופים,
כי רצה שתשאר עוד קצת.
אתה בינתיים מריץ זכרונות, לגבי דברים שאמר או שעשה.
הוא הסביר בפעם הקודמת למה אין לו טלוויזיה ולמה אין לו מכשיר
סלולרי, על איך שהוא אידיאליסט בעניין.
כשאתה רואה את הלוח עם הנוסחאות בכימיה שהיו שם בחדר,
אתה נזכר שהוא אמר משהו על תלמיד שלו.
אתה מסתובב והוא עירום, עירום.
למה עירום?
סיכמנו שהלילה, לא, לא?!
הוא חייך במן חיוך קצת נבוך קצת ערמומי, אמר "אני נוהג לישון
עירום".
אל תלך אחורה עידן, שנינו יודעים, הרצת בראש מן שורה כזאת
"שיעשה מה שהוא רוצה" פחדת לחשוב שאולי הוא מתכנן..
אתם שוכבים יחד במיטה, והוא מחבק, והידיים שלו עולות ויורדות
שוב.
מה הוא מחפש, אתה שאלת בראש.
הוא מפשיט אותך, אומר "אני רק רוצה שתרגיש נוח, שיהיה לך
נעים".
השורה הזאת, כל הלילה אותו משחק.
הוא שולח ידיים, אתה רק רוצה לישון, רק רוצה לישון, אתה מוריד
אותן.
ושוב הוא שולח, מחזיק במקומות, שיעזוב פשוט, באמת שסיכמנו ש..
"אני רק רוצה שיהיה לך נוח.." שוב.
כל הלילה, רק רוצה שזה יפסיק, שיעזוב לי את הזין כבר, אבל הוא
שוב אומר את זה ומחייך את אותו חיוך, תסתכל אותו חיוך "אני רק
רוצה שיהיה לך נוח, שיהיה נעים".
שיילך, בבקשה, אמצע הלילה, לי אין לאן ללכת.
גם אף אחד לא יבוא לקחת אותי.
עוברות שעות, אתה לא באמת יישן, אבל לילה עידן, למה אתה לא
יישן?
עכשיו כבר מוקדם, כנראה שהוא מבין שזה האקט האחרון.
אז הוא שוב, כמו בשבוע שעבר, זוכר, האצבעות, בתוכי, לא, שייצא
משם.
הפעם לא חיוך ולא כלום.
"זה לא נעים לי במיוחד".
זה לא מעניין אותו במיוחד, וכל כך כואב לך.
האצבעות שוב ושוב יוצאות ונכנסות, כאילו מתחרטות על כל צעד.
ואז בא רגע האמת.
הוא נכנס, הוא בפנים.
אתה רוצה שנפסיק, עכשיו עידן? למה קמת?
לא, לא, תשאר עד הסוף, מה קורה עכשיו?
הראש שלך מונח על המיטה, למה אתה שותק?
זה כואב, הוא נכנס ויוצא ונכנס ויוצא, הוא נהנה ואתה?.
שקרן אחד, אמרת, אמרת שזה לא נעים לך, הוא אמר שהוא "רק רוצה
שיהיה לך נעים".
כל כך כואב, החריץ מנסה להסגר, אבל הפולש מפריע.
משיג הגבול הזה, הוא כבר לא רואה אותך.
הוא מסיים.
אתה מרגיש כל כך בר מזל עכשיו.
זה נגמר.

אחרי שבכית בשירותים, על טעות שהוא עשה.
אחרי שכנועים רבים עד שהוא החזיר אותך הביתה.
הגוף שלך כועס עלייך.
הוא סימן לך בכאב רב שהוא לא מעוניין באורח הלא רצוי הזה
בפנים.
הגוף מכאיב לך שוב, עכשיו לא תוכל לעצור אותו, שתלמד.
נכנסנו למקלחת, אני זוכר.
הטינופת על הידיים האלו, תראה לי אותן.
עדיין מעלות עובש, מרוב הניוון של המחשבה שלך, מלוכלך אחד!
איך יכולת, למה לא אמרת כלום???
"לא נעים לי" חלשלוש, הגוף שלך מסריח מרקבון, כי הפרקת אותו.
הריח שלו עדיין נמצא שם, בכל שאיפה שנקח, הבטן תזכיר לנו את
הכאב, עד שתלמד להרחיק את החלומות האידיוטים שלך.
תשפשף, תשפשף זה לא יעזור, הריח עוד שם.
אלוהים הריח הזה.
הוא רודף אותנו עד היום, הלא כן?
רק לישון, רק לישון.
שהכל כבר יגמר, הוא כבר גמר.
גם כן מושיע.
אני כאן רק להזכיר ולזכור, לפעמים גם להשתתף בכאב.
בוא, אני אתן לך חיבוק לילה טוב, הראש הזה, אני מלטף אותו
בתקווה שהזכרון הזה ינשור.
נשיקה קטנה, חלומות פז, אל תבהל, אני אשאר כאן עד שתרדם.
הריח הזה שלו, לא עוזב, להזכיר לך כמה כאב ללמד אותך.

אולי עכשיו תלמד לא לחלום על דברים שלא תוכל לקיים?!