והנה אני בשארית כוחותיי
מנסה לאסוף את הפירור האחרון שנשאר מאיתנו,
ונדמה כי מפחדת לאבד אותך לאחרת,
כי לא מסוגלת לחלוק את אהבתך עם אחרת.

הכל מסתובב עליי,
השמיים מחליפים צבעים שרק עיניי רואות,
חום מטפס ועולה בגופי, הוא נעצר בבכל נשימה
עד חנק של דמעות ששוטף את שתי עיניי המתחננות לכאב שיפסק.

והריח שלך עדיין על הכר,
על גופי, בכל מקום,
מסניפה לאפי את כל מה שנשאר ממך אחרי שהלכת.

ופעם בחודש עושים אהבה,
הכל בוער ואמיתי ואחרי שנייה
כל אחד לעולמו שלו חוזר,
לבדו, עם אחרים,  
אבל ביחד אנחנו כבר לא ישנים

וכל מה שנשאר זה הריח שלך על הכר...