כל כך רציתי להתקרב אליך אתמול
יותר מסתם להתקרב
לשבת לידך, מכורבלת
שאתה מחבק אותי, עם החיבוק החזק הזה שלך
כמו שכל פעם חיבקת שהיה לי קר, שרעדתי

אבל רק הסתכלתי, לא התקרבתי ככה קרוב
כמה שרציתי, וכמה מהיום הזה בכיתי
אפילו בלי לדעת על מה, כי אני עדיין לא מבינה
אני לא מצליחה להבין, או להרגיש
זה כל כך מתיש
להיות לידך, ובלעדיך
להיות לצדך, וכל כך רחוק ממך
רחוקה ואבודה, אבודה בלי אוויר
קשה לי, קשה לי לנשום

ובאותו יום, כמה שזה כאב
המילים שלך, הן היו כל כך יפות
אבל כמה שזה כאב לשמוע אותן
החיבוק החזק הזה שלך, החיבוק האחרון
מאז כבר לא הצלחתי לישון
מאז רק רציתי לעצור את השעון, שאוכל להרגיש את החיבוק הזה
לנצח
את החיבוק שלך לנצח

ופתאום, אני מתחילה קצת לעכל
אני מתחילה להסתכל, לראות שזאת המציאות
בתוך בועה של עצבות, שסבבי מסתובבת
עם אהבה כל כך גדולה, כל כך אמתית
עם זמן כל כך ארוך, של בכי ושל צחוק
הזמן שלי אתך

ובלילה הזה, כמה בכיתי
התפללתי, התפללתי באותו היום
שזה הכול בעצם סתם חלום
שבבוקר אתעורר, ואצליח שוב לנשום

אבל מאז אותו בוקר
קשה לי,
קשה לי לנשום...