"את כל כך יפה שזה כואב"
כואב למי? אני תוהה, כואב לי, אולי. למה היופי שלי צריך להכאיב
למישהו?
לא עונה. רק מחייכת ומשפילה מבט, הלחיים שלי בוערות, כצפוי
לסיטואציות מסוג זה.
אני אוהבת כשאתה אומר את זה, לא מאמינה לך כמובן, או לאף אחד
שמצהיר הצהרות שכאלה.

"עד כמה אתה שיכור?..."
"שיכור מספיק כדי להודות שאני מת לנשק אותך עכשיו..."
ואוו, איזו תשובה כובשת, איך אתה תמיד יודע מה לומר? גם אני,
גם אני מתה לנשק אותך,  הנה אני מודה, פיקחית לחלוטין, לאור
יום.
אמרתי לך שיש בינינו טלפתיה.

"יפיופה שלי, אני מקווה שהנסיעה עברה בסבבה"
אז עכשיו אני "שלך"... האמת, אני שמחה להיות "של מישהו" ובעיקר
כשהמישהו הזה הוא אתה. יותר מדי זמן אני חולמת להיות שייכת,
להיות יחידה. ואתה, מגיח מהשום-מקום הנפלא הזה, תוך שניות אני
שלך, אושר צרוף מרצד בליבי.

"אתה לא מתכוון לשכב איתי?..."
"ברור שאני מתכוון לשכב איתך, פשוט לא היום"
כדי שאני לא אהיה "סתם עוד אחת"? כדי שלא יהיה לי ספק שזה
אמיתי בשבילך, שאתה מוכן לחכות עוד קצת בשבילי. מזמן לא זכיתי
ביחס מתחשב כל כך מבני מינך, כנראה אתה ממש מציאה.

"אנחנו לא יכולים להמשיך את הקשר הזה"
"מ..מה? (שתיקה) א..אבל למה?.."
אני מתחילה לגמגם. התשובה אינה משנה, העובדה היא שאלו המילים
שנאמרו, אין חשיבות לכל הסבר שאדרוש.
אתה פשוט לא רוצה אותי.

"Ain't it hard, ain't it hard, to want somebody who doesn't
want you..."
אומר לי beck  ברקע, כן, זה קשה!!! כן, זה כואב.
מאוד.