השיר מוקדש לנערות ונערי הטבע שבנינו אשר מוצאים נחמה לחיים
בין ההרים ובשבילים..לפעמים אותם אנשים נשארים בטבע ולעולם לא
שבים.השיר מזכיר לי את אופליה מהמחזה "המלט" שנסחפה בנהר ולא
ידוע אם מאהבה שלה אליו או מתחושת אבדון

היא כובלת בין שפתיה
עוד משפט אחד מתוק
שיביטו בעיניה
ויניבו קומץ צחוק

בין הרי הגלבוע
היא  יושבת שם לבד
מחכה לו בעיניה
שיסחוף אותה לעד

שוב היא מסתובבת מרחוק
היא מצפה
הצבעים של השלכת
עוד יראו אותה בוכה
היא מלכה של ההרים
והגבעות הם פרי בטנה
כי את חייה היא בילתה ליד עץ התאנה

געגועים לאיזו יד
העוטפת את נפשה
היא יושבת שם לבד
ולבד היא ממתינה

חיים שלה עוברים כך
בין ההרים
ובנהר הזורם
היא המלכה של החיים.