העיניים עצומות, המחשבות רחוקות, לתוך עצמי נכנס
הסיפור נשמע, כל כך אמיתי, אבל עדיין בלתי נתפס
יש תחושת עקצוץ בגוף שיש בה ממש
ואז זה מגיע שוב
ואז לנוח, מותש.
וכמה שזה מתקרב, ככה זה יותר רחוק
וכמה שאני רוצה, הפחד רק יותר עמוק
זה חלק בלתי נפרד וזה כואב
אבל בכאב הזה יש משהו שאני כ"כ אוהב.
זה לא טוב, גם לא רע, הרגשה כזאת בפנים
לא נוגע, גם לא מרגיש, אולי רק דגדוג נעים
ואז זה כאן פתאום, כאילו היה כאן תמיד
יפה, מלא הדר, אבל כל כך מאיים ומפחיד.
וכמה שיותר שורף, ככה זה יותר עמוק
וכמה שאני רוצה, שיכאב יותר חזק, יותר עמוק
וזה כל כך נפלא ששוב כואב
כששיר חדש את עצמו כותב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.