טיפסתי במעלות הימים,
אני חושש שטעיתי באיזו פנייה,
כי אתה עדיין כאן,
משני צדדים
אם רציתי או לא,
אתה תופש לי את העולם כולו,
ותמיד ברגעים שאני לא מוכן.

אני מתהלך משומע למקשיב,
במטרה להרחיק,
אולי להרחיב,
אם יהיה יותר מקום
אתה תתפוס פחות,
ואז אתחיל לאחות.

צהריי היום נוכחים עכשיו,
גם אתה,
רק שאותם אני יכול להוכיח,
לא יכול להוכיח שהותך,
לא הלכת,
אף לא לרגע,
לילה אחד
שרודף כבר שנה,
אם יכולתי לעצום עיניים
מספיק זמן,
להתעורר לתמונה עם תחושה שונה.

גם אם היו ימים
בלי שתמשוך באיזה חוט,
באה איזו דרך להעלות אותך,
אפילו מילה אפילו שילוט,
לא התפללתי הרבה,
אני סומך עליי
ועל עוד,
ידעתי שתתעקש להישאר,
לא ידעת כמה נגעת בי,
איך נגעת בי מאד.

אני מתהלך מיודע למשיב,
במטרה להרחיב,
שתפסיק אולי להכאיב,
אם יהיה בי עוד מקום
לאיש או שניים,
אולי אצליח לרפא
פצע אחד
לבינתיים.

צהריי היום נוכחים עכשיו,
גם אתה,
רק שאותם אני יכול להוכיח,
לא יכול להוכיח שהותך,
לא הלכת,
אף לא לרגע,
לילה אחד
שרודף כבר שנה,
אם יכולתי לעצום עיניים
מספיק זמן,
להתעורר לתמונה עם תחושה שונה.

והיום,
אני לא יכול לשאת,
אפילו לא נגיעה,
אומרים שהזמן,
יזיז את אותה שהייה,
אולי אם אני אבקש יפה,
אולי פתאום תקום ותלך,
אבל איך אבטיח שלא עוד יספגו,
שלא עוד יתחפרו בלילה
איך?