|
שעת ליל של גשם קיצי
נהמה בלבי להבות אהבה
כגלי הים האפורים הללו
כשובלי האניות החולפות באקראי.
כפות רגלי היחפות
מפזזות במחול חושני
בין גדמי עץ אנושיים לכאורה
הבוץ השחור הזה נספג בבשר.
גופנו מתמזג בתדרים מקבילים
ברחבת הרחוב הסואן
הרוח מנשבת בנו מיתרים של אור
המוזיקה חיה ונושמת.
נראה שאיבדתי כל חשש או פחד
אני מחיה את האומץ מחדש
בעיני הילדים הכבויות מדעת
לתוך עתיד שיש עמו תקווה.
|
|
|
אין עוד למה
לחכות אחים
יקרות, אחיות
יקרים, נותרנו
לבד, ואולי יש
תקווה רק
כשמחפשים אבטיח
שיהיה אדום אדום
בפנים... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.