שפתיך מעולם לא הגו את שמי
אך ליבך הכיר את עמקי נשמתי
הרגשה מן משונה של אהבה לא מזוהה, עם נגיעה של כאב
הרגש חזק, רחוק מהעין, קרוב במרחק נגיעה מהלב.

אני אנונימית, לעולם לא תדע את זהותי
אני אנונימית ולמרות הכל אתה מכיר כל חלק בי, את כולי
ללא זהות, ללא שם, רק הרגש הסוחף ששובה אותך ולא נותן לך מנוח
זה הריח שלי שמעולם לא הרחת, הריח שמעיר אותך בבוקר ונותן לך
כוח.

כמה כואב להתאהב מבלי להכיר את המקור לכאב
כמה מוזר אך מוכר שרק את שמי אתה כותב
"אנונימית" השם הכתוב על כל הדפים שזרקת בחדרך
"אנונימית", השם המהדהד בראשך, בליבך.

ולעולם לא תדע מי אני, אמשיך לבקר רק בחלומות
תחפש, תתהה, תדמיין שלכולן יש פנים דומות
כי מה שיש ביננו הוא שם והוא לא אנונימי
הוא קיים מעבר לצורה, מעבר לחיצוניות, אפילו מעבר לאינטימי.