אם אפשר, תלשו לי את הלב בבקשה, ושימו בצנצנת.
כן, זה לא כזה סימפטי, אני יודעת, אבל זה פשוט בשביל שתהייה לי
מזכרת, עדות כלשהו, ממה שהיה פעם.
אתם יודעים, כדי שמדי פעם, בלילות קרים, כשאני אתגעגע אליו,
אני אוכל להסתכל על צנצנת הלב שלי ולראות את כל הדברים שעברו
עליו - כל הדם שפעם זרם בו, הצלקות שנחרטו בו, העורקים שעברו
בו, הסדקים שנוצרו בו...

זה בטח נשמע לכם נורא קיצוני, להוציא את הלב, ועוד לשים אותו
בצנצנת לראווה!
אבל הגעתי למסקנה שאין לי צורך בו יותר, במיוחד לא כשהוא
שבור.
כי הרי איך אפשר לתפקד עם לב שבור?
מילא אלו היו שברים גדולים, כאלו שדבק 3 שניות היה מסדר, אבל
כשהחלקיקים הם קטנים-קטנים, עד כדי אבקה, זה כבר מיותר בכלל
לנסות.
אז הגעתי למסקנה שזהו, עדיף שהוא יצא.

אז אם אפשר, תתלשו לי את הלב ושימו בצנצנת.
זה לא כזה סימפטי, אני יודעת, אבל גם לחיות עם לב שנהפך לאבקה
זה לא נעים.

אז כן, תוציאו את כולו החוצה.
זה בטוח יכאב פחות כשהוא בחוץ.

3.12.06